<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן צ"ו</h1>
<h2>דף פ:</h2>
וכרשב"ג קיי"ל אפילו בבן ח' שחי ל' יום יצא מתורת נפל ורבנן פליגי עליה ואמרי דאינו יוצא מתורת נפל עד עשרים שנה כדאיתא בפרק הערל וא"כ סברתם הפוכה דבסתם ולדות אמרי רבנן אע"ג דלא שהה ל' יום ולד של קיימא הוא ולרשב"ג הוי נפל, ובבן ח' לרבנן עד שיהא בן עשרים ולרשב"ג אם חי ל' יום נפיק ליה מתורת נפל, וא"ת ומנא ליה לתלמודא בפרק הערל דרשב"ג ס"ל בבן ח' [דאם חי ל' יום דאינו נפל דילמא בבן ח' כרבנן ס"ל מכ"ש, והא דאמר] ל' יום היינו בסתם ולדות, ויש לומר ע"כ איירי בבן ח' דבתוספתא (שבת פ"ז ה"ד) בתר פלוגתא דרבי ורבנן דפליגי בבן ח' קתני למילתיה דרשב"ג ומדקתני כל שלא שהה ולא נקט אם שהה ש"מ דלא אתא רק לאשמועינן דאינו נפל אפילו קודם כ' שנה דא"כ אם שהה ל' יום אינו נפל מיבעי ליה, אלא מדנקט כל שלא שהה אלמא אתא נמי לאשמועינן בסתם ולדות דבציר מל' יום הוי נפל, וקשיא לר"י דמיבעיא לן בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (שבת קל"ו א'), אי פליגי רבנן עליה דרשב"ג בסתם ולדות אי לא, ומדקדק מדאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג מכלל דפליגי עליה, ומה ראיה היא זו דילמא מבן ח' בא לפסוק כמותו, ואמר רבינו יהודה דקים ליה דמילתיה דשמואל איתמר אסתם ולדות, ועוד יש לומר דאם לא בא רשב"ג להוסיף כי אם סתם ולדות מה בא להוסיף על רבי, ולא מיסתברא למימר דאתא לאשמועינן בן ח' ששהה ל' יום אע"פ שלא גמרו סימנין, ועוד דבתוספתא מסיים במילתיה דרשב"ג שנאמר (במדבר י"ח ט"ז) ופדויו מבן חדש תפדה, משמע דאיירי בסתם ולדות כיון דמייתי עלה קרא, ומאחר דרבי ורשב"ג לא פליגי בבן ח' א"כ כשבא לפסוק כרשב"ג מסתם ולדות פסק כוותיה מדלא פסק הלכה כרבי.
